הנחת תפילין היא מצווה שניתנה לנו בספר דברים [פרק ד פסוק ט] שנאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" וגו'. בפסוק זה נצטווינו להניח תפילין, בכל יום על היד ועל הראש בקביעות.
עדות – אות
על פי חוקי התורה, בכל מקום בו אדם רוצה להוכיח ולהראות משהו, הוא צריך להביא לכך שני עדים. לכן גם בעניין זה, כל אי מישראל שרוצה להעיד על עצמו כי הוא יהודי כשר ונאמן לתורת השם, עליו להוכיח זאת על ידי הצגת שני עדים – אותות.
לכן בכל יום ויום בעת הנחת התפילין אנו מעידים בעצמנו, יחד עם אות הברית כי אנו יהודים מאמינים, חלק מהעם הנבחר – עם סגולה. אך ישנם ימים בהם מצוות הנחת תפילין אינה קיימת.
כאמור, ימי שבת ויום טוב, גם הם נקראו 'אות', לכן ביום זה, על ידי כך שאנו מקיימים את מצוות וחוקי היום אנו כבר מעידים בעצמנו [יחד עם אות הברית] כי אנו עבדי השם. לכן בימים אלו אין מניחים תפילין.
האם מניחים תפילין בצום י"ז בתמוז?
בפתח הדברים שאלנו, האם מניחים תפילין בצום יז בתמוז? על פי כל הנאמר, אנו מבינים כי יום זה אינו שונה משאר ימים, וגם בצום י"ז בתמוז יש להניח תפילין כהלכה.
ישנם כאלו שסוברים – בעיקר בקהילות ירושלים – כי יש להניח תפילין אף בתפילת המנחה.
מעיקר הדין היה עלינו להניח תפילין בכל יום גם בתפילת מנחה, אך מכיוון שבין התפילות, אנו סועדים את ליבנו, חששו חז"ל שאולי אנשים לא יוכלו לכוון ויסיחו את דעתם מן התפילין, לכן אין חובה להניח תפילין בתפילת מנחה.
אולם, בימי צום שבהם אין חשש לשכרות או הסחת דעת מן התפילין יש כאלו שנהגו להניח תפילין גם בתפילת מנחה.
חשיבות מצוות תפילין
מצווה זו היא אחת החשובות בתורה ובמדרשים ובשאר מקורות בתורה, הובאו ציטוטים ולימודים שונים במעלת מצווה זו.
במדרש שוחר טוב על תהילים מזמור א נאמר כי מצווה זו שווה לקיום כל מצוות התורה כולה. בגמרא אמרו בשם רבא, שכל המניח תפילין ומתעטף בציצית בכל יום וקורא קריאת שמע, מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
פסוקים רבים נדרשו ונלמדו על מניחי התפילין. הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך", נדרש על המניח תפילין, שנושא את שם השם עליו ובכך נופלת יראתו על אומות העולם – עמי הארץ.
בכל התורה כולה לא מצאנו מצווה אחת שנקראה בשם 'אות', כי אם שלושה מצוות בלבד ואלו הן: תפילין, שבת וברית מילה. שלושה מצוות אלו הם הסמל של העם היהודי, המורה על החיבור שיש בינינו לבין בורא העולם.